אושרוביץ נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בעסקה שנערכה בין התובע לבין הנתבעת 1 במסגרתה רכש התובע מבצע הכולל שירותי אינטרנט ושירותי תשתית. 3 שבועות לפני תום תקופת המבצע, התקשר התובע אל נציגי הנתבעת וביקש להתנתק בתום תקופת המבצע. מסיבה שאינה ברורה, באותו חודש בו הודיע על רצונו לסיים את קשריו עם הנתבעת, חוייב בגין שירותי החודש העוקב ובד בבד הודיעו לו כי יחוייב בתשלום קנס בגין הביטול המוקדם, כאמור 3 שבועות טרם תום תקופת ההסכם, בסך של כ- 201 ₪.

מובן כי שני חיובים אלה, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, שהרי אם אינו מתנתק עליו לשלם 48 ₪ עבור חודש השירות הבא ואילו אם מתנתק הוא טרם הזמן, הוא אינו צריך לשלם עבור החודש העוקב, אך עליו לשלם את הקנס שנקבע בהסכם בין הצדדים.

כך או כך, כאמור, התובע הודיע לנתבעת כי ברצונו להתנתק בתום תקופת ההסכם ולא קודם לכך.

מסיבה שאינה מובנת לי, שבה נציגת הנתבעת 1 והסבירה במהלך הדיון, כפי שגם טען התובע כי נאמר לו טלפונית, כי הנתבעת 1 אינה מסוגלת לקבל הודעות מראש על בקשות להתנתקות, אלא על הלקוח להתקשר ממש בתום ההסכם או בטווח של ימים ספורים ממועד זה. נציגת הנתבעת 1 טענה כי באחריות למה שאירע נושא התובע, אשר לא פעל כפי שהתבקש ולא התקשר, שוב, בסמוך למועד סיום תקופת ההסכם. אודה כי טיעון זה, קשה לי לקבל. לא ברור לי הכיצד זה הנתבעת, בהיותה חברה מתקדמת, אינה מסוגלת לקבל הודעות מלקוחות ומאלצת לקוחות לעסוק בפניות חוזרות ונשנות אליה. לא נמסר בפניי כל טעם הגיוני לכך ש"המערכת" אינה מסוגלת לקבל הודעות מראש אלא רק למפרע.

בפועל, התוצאה של האמור היא טרדה רבה ללקוחות אשר נאלצים לשוב ולפנות אל הנתבעת 1.

אין חולק כי בסופו של דבר, זוכה התובע בסך של 250 ₪ בגין שני הסכומים האמורים.

ואולם, מתברר כי את הקנס בסך של 201 ₪ התובע כלל לא שילם. משכך, נוצר מצב בו התובע זוכה בסכום שכלל לא שילם ונוצר חוב שלו, בסך של כ- 200 ₪, כלפי הנתבעת 1.

לטענת התובע, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת 1, ביום בהיר, קיבל דרישת תשלום מעורך דין, ב"כ הנתבעת 1. התובע מיהר לשלם את סכום החוב, אולם נדרש להוסיף עליו גם הוצאות גביה בסך של כ- 175 ₪. ויודגש, לטענת התובע, לא קיבל כל הודעה אודות הזיכוי שנעשה בחשבונו וכך גם לא קיבל כל התראה שהיא מאת הנתבעת 1 בעצמה אודות החוב שנוצר וזאת טרם העברת הטיפול לעו"ד. לדבריו, כלל לא הבחין בזיכוי שבוצע בחשבונו לאור הסכום הנמוך.

ברקע הדברים יצויין כי התובע קבל גם על כך שחוייב בסכומים נוספים בגין רכישת חיבור לטלפון, חיבור אשר מעולם לא הותקן בביתו, אולם התובע זוכה בסכומים בהם חוייב, אף כי בחלוף מספר חודשים, לאחר פניות מרובות של התובע אל הנתבעת 1 ועל פי טענת התובע, מבלי שקיבל כל פיצוי שהוא בגין החיוב והאיחור בהשבת הכספים.

טרם אקבע מסקנותיי, לא אוכל שלא להתייחס, בקצרה, לנתבעת 2, אשר כלפיה מלין התובע על כך שביצעה את הזיכוי בכרטיס האשראי שלו, חרף הוראתו למנוע כל גישה לנתבעת 1. בירור עובדתי מעלה כי התובע נתן לנתבעת 2 הוראה לביטול הוראת קבע. הוראה שכזו אינה מונעת כניסת זיכויים ואיני רואה כיצד נפגע התובע מהתנהלות הנתבעת 2, אשר כל שעשתה הוא לאפשר זיכוי בסך של כ- 248 ₪. ייתכן שכוונת התובע היתה למנוע כל נגיעה של הנתבעת 1 בחשבונו, אולם לא הוכח בפניי כי זו היתה הדרישה מן הנתבעת 2 ואיני רואה מדוע נושאת הנתבעת 2 באחריות כלשהי לזיכוי המוטעה שביצעה הנתבעת 1.

משכך, וכבר בשלב זה, ראוי לומר כי דין התביעה נגד הנתבעת 2 להדחות.

אשר לנתבעת 1.

לא ניתן שלא לתמוה על התנהלות הנתבעת 1 כדלקמן:

א.בביצוע חיובים עודפים בגין חיבור טלפוני שמעולם לא היה, חיובים אשר הוחזרו, אמנם, לתובע, אך באיחור ובלא כל פיצוי.

ב.בסירובה לקבל הודעה מראש אודות רצון התובע להתנתק משירותיה.

ג.בחיוב התובע בשל חודש השירות העוקב, לאחר שכבר הודיע על רצונו להתנתק.

ד.בחיובו בקנס בגין ביטול ההסכם טרם עת, חרף העובדה שהתובע הבהיר כי הודעתו הינה מראש והוא מבקש להשלים את תקופת ההסכם.

ה.בזיכוי התובע מבלי שנשלחה אליו כל הודעה רשמית על כך.

ו.בהעדר משלוח התראה כלשהי אל התובע טרם העברת הטיפול בחוב אשר נוצר אצל התובע לאחר אותו זיכוי, לטיפול עו"ד.